גזר דין בתיק ת"פ 6366-11-11

1.         הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין] כלפי המתלוננת - אשר היתה בת-זוגו של הנאשם למשך תקופה של כחודש ימים במהלך אוקטובר 2011.

            ביום 9.10.11, צילם הנאשם תמונות עירום של המתלוננת בהסכמתה, באמצעות הטלפון הסלולרי שלו. שלושה ימים לאחר מכן, הודיעה המתלוננת לנאשם, כי אינה מעוניינת להמשיך ביחסים עימו, ובתגובה התקשר הנאשם למתלוננת מספר רב של פעמים וכן שלח לה מסרונים. ביום 15.10.11, הנאשם התקשר למתלוננת, אך לאחר שלא ענתה לו, שלח לה מסרון בזו הלשון: "אל תעני גם אני לא רוצה אותך, שונא, את עוד תראי מה יקרה באינטרנט", כשלמסרון צירף הנאשם את תמונת המתלוננת חשופת חזה. בשל הפחד ממימוש האיום, המתלוננת נפגשה עם הנאשם יום למחרת, ובפגישה אמר לה הנאשם, שאם תשלם לו 1500 ש"ח, הוא ימחק את תמונת העירום מהטלפון הסלולרי שלו. בפגישה שהתקיימה יומיים לאחר מכן, מסרה המתלוננת את הסכום המבוקש, והנאשם הראה לה כי הוא מוחק את כל תמונותיה. למרות זאת, ביום 20.10.11, שלח הנאשם למתלוננת בשנית את אותו מסרון תוך צירוף התמונה, ובהמשך אותו היום שלח מסרון נוסף: "מה דעתך שאשלח את התמונה לאביך", כששוב צירף את התמונה. מסרון אחרון שלח הנאשם בשעה מאוחרת באותו היום בנוסח: "אני אלוהים לערבים ואני מחליט", לו צירף את אותה התמונה.

2.         במסגרת ההסדר, הוסכם כי התביעה תטען לענישה של 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, וההגנה תטען כרצונה.

3.         ב"כ המאשימה תיאר את רצף האירועים וביקש להפנות לעונש המאסר הקבוע בצידה של העבירה בה הורשע הנאשם - שבע שנות מאסר. עוד הדגיש, כי הנאשם ביצע את המעשים תוך ניצול האמון המיוחד הקיים בין בני-זוג ובתחושת הפחד שאחזה במתלוננת, אישה ערביה, נוכח האיום שבהפצת התמונות באינטרנט או לאביה. עוד הביא (בהסכמה) את עמדת המתלוננת שהובעה בפני הפרקליטה המטפלת בתיק בדבר השפעת האירועים עליה ועל משפחתה, על חששה מהנאשם לכשישוחרר, את ההקלה שחשה נוכח העובדה שלא נאלצה להעיד בבית-המשפט ואת שביעות רצונה מהסדר הטיעון. ב"כ הפרקליטות אף מנה את השיקולים העומדים לזכותו של הנאשם, אשר נעדר עבר פלילי ולקח אחריות על מעשיו המפורטים בכתב-אישום שתוקן לקולא. למרות שיקולים אלו, עותר הוא להשתת תגובה עונשית ברורה אשר תעביר מסר כי מי שפוגע פגיעה חמורה באוטונומיה ובתחושת הבטחון האישית של הקורבן, דינו מאסר ממושך. הגיש פסיקה לתמיכה בטיעוניו ולעתירתו העונשית כפי שהוצגה.

4.         הסניגורית הדגישה את העובדה, שהודאתו של הנאשם הביאה לחסכון בהעדת המתלוננת, ויש אכן ליתן לכך משקל של ממש נוכח היותה של המתלוננת בת למגזר הערבי. ביקשה לשכנע, כי בעת האירועים, הנאשם אכן לא הבין את עוצמת האיום, סבר שהוא מצוי בקשר אמיתי עם המתלוננת, ולאחר שהודיעה לו על הפסקת הקשר איבד שליטה. על כן, אין לראות במעשיו משום מעשה סחיטה "רגיל", אלא אובדן עשתונות ובלבול על רקע רצונו המוגזם כי המתלוננת תישאר איתו בקשר. הסניגורית הציגה פסיקה לתימוכין בטיעוניה, לפיהן יש לראות בעתירה העונשית של התביעה כעונש מקסימלי - ולאור הרקע לביצוע העבירות, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות ולקיחת האחריות על המעשים, יש להטיל ענישה מתונה ומתחשבת יותר.

5.         בדבריו לבית-המשפט הסביר הנאשם כי אהב את המתלוננת, לא התכוון לסחוט אותה, והביע את צערו על מעשיו.

6.         הצדק עם ב"כ המאשימה, כי עבירת הסחיטה היא עבירה שיש בה מימד של כיעור ושפלות לצד ההיבט הרכושי שבה. בענייננו, הדברים נכונים במיוחד על רקע ניצול האמון שנרקם בקשר זוגי והעובדה כי המתלוננת היא אישה ערביה, כשברור היה גם לנאשם, כי יכול היה להרוס את חייה ולפגוע בה ובמשפחתה במחי יד באמצעות מימוש איומיו. התנהלותה של המתלוננת, אשר נכנעה ושילמה לנאשם כדרישתו, אף היא מעידה על כך. ניתן לדמיין את האימה שאחזה בה כאשר סברה שבכך תמה הפרשה עת "מחק" הנאשם את תמונותיה, ולמרות זאת, שב והטרידה תוך איום לשלוח את תמונתה לאביה.

לצד נסיבות אלו, המחייבות השתת ענישה מחמירה, עיון בפסיקת בית-המשפט העליון מעלה אינטרס ציבורי נוסף, המבסס את הצורך בהעברת מסר עונשי ברור, ולפיה עבירת הסחיטה האיומים היא:

"... למרבה הדאבה תופעה נפוצה, אך רק לעתים רחוקות אוזר הקורבן אומץ כדי לפנות לרשויות החוק, הואיל והוא חושש שידם של הסחטנים עלולה להשיג אותו במוקדם או במאוחר, מבלי שאנשי החוק יוכלו להושיעו. לפיכך, כשסוף סוף מעז מתלונן לבקש את הגנת החוק, יש לראות בכך הזדמנות לא רק להעניש את העבריין המסוים אשר נמצא כי חטא, אלא גם להעביר מסר לציבור בכלל, ולאלה שחוטאים בעבירות מן הסוג הזה בפרט, כי עבריינים בתחום זה עלולים לשלם על מעשיהם בדרך של שלילת חירותם לתקופה ארוכה. ענישה מסוג זה מטרתה איפוא משולבת, לתת ביטוי למידת הכיעור שבעבירה זו ולשאט הנפש שהיא מעוררת בלב השומע, והיא נועדה גם כדי לעודד את הקורבנות לשבור את קשר-השתיקה, ולהביא את דברם בפני רשויות החוק כדי לשים קץ לסחיטה בה הם נתונים..." (ראו ב: ע"פ 6774/01, מדינת ישראל נגד אלעלווין, פורסם בנבו מיום 1.11.01; יוער, כי פסק-הדין ניתן על רקע הרשעה במעשי סחיטה נגד בעלי עסקים, אך קביעות בית-המשפט העליון בדבר חיזוק הקרבנות יפים לענייננו).

7.         עם זאת, סבורני כדעת הסניגורית, כי נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם לצד הודאתו בכתב-אישום שתוקן לקולא, מאפשרים למתן במעט את עתירתה העונשית של התביעה. כאמור, מדובר באדם יליד 1978, נעדר עבר פלילי, אשר בתחילה לא הפנים את חומרת מעשיו, ואולם היום, במיוחד לאחר שנותר במעצר, הבין את הפסול שבמעשיו ומביע עליהם חרטה שהתרשמתי כי הינה כנה. ועוד: מעמדת המתלוננת עולה, כי אכן חשה הקלה עת חסך הנאשם את העדתה בבית-המשפט, ועל כן יש ליתן משקל להודאת הנאשם במיוחס לו בהדמנות הראשונה.

8.         לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את כל השיקולים לזכותו ולחובתו של הנאשם, תוך כיבוד הסדר הטיעון, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

9 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מיום מעצרו: 21.10.11.

מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות לפי סעיפים 427 ו/או 428 לחוק העונשין.

קנס בסך 3000 ש"ח, או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.5.12.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום,  5 פברואר 2012, במעמד הנוכחים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: